רמאללה, 6.5.2025 – צוותים משפטיים מטעם ועדת האסירים ומועדון האסיר הפלסטיני הצליחו לראשונה לבקר את אסירי עזה הכלואים באגף "רקפת" – אגף סודי תת־קרקעי בכלא ניצן (הרמלה), המיועד למי שמוגדרים על ידי שלטונות הכיבוש כלוחמים בלתי חוקיים. העדויות שנאספו במהלך הביקור מתארות שגרת עינויים, התעללות פיזית ומינית, תנאי כליאה קיצוניים, הרעבה, והפרדה מוחלטת מהעולם.

ירידה למרתפי ההתעללות

הביקור, שבוצע בימים האחרונים תחת פיקוח הדוק של סוהרים, נערך בכניסה לבניין ישן דמוי מחסן. מאחוריו – מדרגות אבן המובילות לאגף תת־קרקעי, מטונף, אפל, מלא ג'וקים וחורים בקירות. עורכי הדין נדרשו שלא למסור לאסירים כל מידע על משפחותיהם. תחושת הפחד הייתה מוחשית, והביקור התנהל תחת השתקה כמעט מוחלטת.

חקירת "דיסקו" עם חיתולים, שתן, צעקות ורעב

אחד העצורים, ס.ג., סיפר כי נחקר במשך שישה ימים ללא שינה או אור יום, תוך השמעת מוזיקה צורמת בעוצמה גבוהה ("חקירת דיסקו"), כשהוא אזוק, עיניו מכוסות, ונאלץ להשתמש בחיתולים – שהוחלפו רק פעמיים. לדבריו, לא קיבל אוכל, ושתה חצי כוס מים ביום. בהמשך הועבר בין מחנות – סדה תימן, עזה, עופר – עד שהגיע ל"רקפת", אותו הגדיר כ"גיהנום טהור". התא קטן, שלושה גברים בו זמנית, אחד ישן על הרצפה, אין שמש, אין פרטיות, אין שינה, אין נשימה.

שבירת אצבעות כאמצעי ענישה

עציר נוסף, ו.נ., סיפר כי הותקף מינית על ידי סוהרים באמצעות מכשירי חיפוש, הוכה, אוים ונאלץ לשבת על ברכיו שעות. לדבריו, סוהרים נוהגים לשבור בכוונה את אצבעות האגודל של עצורים כעונש שגרתי. הוא עצמו סובל מכאבים עזים ולחץ נפשי מתמשך. גם הזכות להתפלל נאסרה, והעצורים נדרשים לקלל את אמותיהם כ"חלק מהמשחק".

ללא אור, ללא בגדים, עם מחלות מדבקות

עצור אחר, ח.ד., תיאר הדבקה במחלת גרדת ("סקביאס") והתעלמות מכוונת ממצבו הבריאותי, כולל בעיות לב וחום גבוה. במשך שבועות היה אזוק ומכוסה עיניים, כשבכלא רקפת הציבו מצלמות בכל תא ואסרו כל קשר אישי. לדבריו, הסוהרים יוצאים מדעתם עם כל יציאה לחצר, מתנפלים באגרופים, מרססים בגז, ולא מאפשרים להרים את הראש.

"אנחנו לא יודעים אם בחוץ יום או לילה"

עדות נוספת: ק.ג., שנפצע בזמן מעצרו, אושפז בברקס פתוח מהצדדים ללא חימום או ביגוד. "היינו צורחים מקור. כל לילה שיניים נוקשות. כיסו אותנו בשתיקה." לדבריו, אין שמיכות, אין בגדים תחתונים, וכל תא מקבל גליל נייר טואלט אחד לשלושה אנשים כל שלושה ימים. "אנחנו מזהים את עלות השחר רק כשהסוהרים מושכים לנו את המזרנים."

רקפת – מרתפי העינויים החדשים

אגף רקפת נחשב לאחד הסמלים האפלים של מה שהכיבוש מכנה "ניהול עצורי עזה". מלבדו פועלים מחנות נוספים – סדה תימן, ענאתות, עופר ומנשה – שהפכו למוקדי עינויים פיזיים ונפשיים. לפי שב"ס, לפחות 1,747 עצורים מוגדרים כלוחמים בלתי חוקיים, אך המספר האמיתי גבוה בהרבה ואינו כולל את הכלואים בבסיסי הצבא, שם לא מתבצעת כל בקרה משפטית.

"אין אור. אין קול. רק פחד, ברזל, ואנשים שבורים"

העדויות מ"רקפת" חושפות לא רק שגרה של אכזריות – אלא תשתית מדינתית סודית של כליאה א-חוקית, שנועדה לשבור את הגוף והנפש. גורמי זכויות אדם קראו היום לפתוח בחקירה בינלאומית ולדרוש גישה מיידית של הצלב האדום לכלל מחנות המעצר בישראל.