סלפית, 22 באפריל 2025 – וואפא | עולא מוקדי
בשעות האחרונות הופצה תמונה של הילד אחמד אחמד עבד אלכרים א-דיק, בן 10 מהכפר כפר א-דיק שממערב לסלפית, כשהוא כפות ידיים, עיניו מכוסות. התמונה הכואבת משקפת היבט נוסף מהפרות הכיבוש כלפי ילדים.
מאחורי התמונה הדוממת מסתתרות צעקות חיילי הכיבוש לעבר הילד ויחס אלים, תוך דרישה לחשוף את מקום הימצאו של אביו.
בשעות הבוקר המוקדמות, כשילדים בגילו עוד שכבו במיטותיהם, חי אחמד – המוכר בכינויו "חמידו" – סיוט שחורג מגילו וכוחותיו. כוחות הכיבוש פרצו לבית משפחתו בזמן שישן, ובתוך קריאות החיילים ורעש שבירת הדלתות – נלקח מהמיטה, בוכה, כפות ומכוסה עיניים, אל חקירה בשטח. שם דרשו ממנו לגלות היכן אביו או להתקשר אליו ולעודדו להסגיר את עצמו.
אחמד מספר לוואפא על רגעי הפשיטה: "בהתחלה לא הבנתי מה קורה סביבי. זו הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי פחד כזה. לרגע חשבתי שהלב שלי ייעצר".
אך הסיוט לא נעצר כאן. השיא היה כשהכריחו אותו להתקשר לאביו – אסיר לשעבר ומבוקש בהווה – ולמסור לו הודעה קולית: "אבא, תסגיר את עצמך... אחרת יעצרו אותי במקומך". המילים יצאו מפיו הרועד בקול שלא תאם את גילו.
הוא ממשיך: "כחמש שעות הייתי תחת איום בנשק, לא ראיתי כלום בגלל שהעיניים היו מכוסות והידיים כפותות, רק שמעתי את הצרחות והאיומים שלהם".
בקול שקט ובתחושת מחנק מספר חמידו שלא הצליח לשוב לישון בביתו מאז הלילה ההוא. הוא עבר לבית אחיו, נשאר בבית ולא חזר לבית הספר או למבחנים, מנסה לשכוח את שאירע.
אחמד קרוי על שם אביו – אחמד עבד אלכרים א-דיק – שהיה כלוא בעת לידתו, וראה אותו לראשונה רק לאחר כשנתיים. כוחות הכיבוש רדפו אחריו במשך שנים, הוא נפצע מספר פעמים ונעצר שוב ושוב. כיום הוא משמש כסגן מזכיר סניף תנועת פתח במחוז סלפית.
המעצר של אחמד בביתו אינו חריג, אלא דפוס פעולה חוזר מצד כוחות הכיבוש, במסגרת מדיניות שיטתית שנועדה ללחוץ על מבוקשים על ידי פגיעה בילדיהם או בני משפחותיהם.
בתקרית דומה באותו מחוז ובאותו שבוע, עצרו כוחות הכיבוש את הצעיר אנס חרב (בן 20) מהכפר אסקאכא שבמזרח, לאחר שלא הצליחו למצוא את אחיו המבוקש. גם כאן בולטת אותה שיטה – עונש קולקטיבי למשפחות.
בשעה שבזירה הבינלאומית מונפים דגלי זכויות האדם, ניצבים אחמד וחבריו כעדים חיים לפגיעות החמורות של כוחות הכיבוש בחוק ההומניטרי הבינלאומי ובאמנות הבינלאומיות לזכויות הילד.
לפי דיווח מועדון האסיר, האסירים הפלסטינים סובלים מתנאים קשים בבתי הכלא של הכיבוש – הזנחה רפואית, רעב, בידוד ממושך, תקיפות פיזיות ונפשיות חוזרות. כל זאת בתקופה שבה עברו 19 חודשים מאז מעשי הטבח נגד העם הפלסטיני – בלי כל שינוי בממדי ההפרות.
ההתעללויות האלה אינן מקריות. הן הפכו למדיניות יומיומית שהביאה למותם של עשרות אסירים – בעוד הקהילה הבינלאומית שותקת.
הנתונים העדכניים מראים כי בתחילת אפריל 2025 מספר האסירים חצה את ה־9,900, מהם כ־400 ילדים, 27 נשים ו־3,498 עצירים מנהליים.
