ב-17 באפריל מציין העם הפלסטיני בגדה, בעזה ובפזורה את יום האסיר הפלסטיני – מועד שהוכר על ידי המועצה הלאומית הפלסטינית כבר בשנת 1974 כיום לאומי למען חירות האסירים. מאז הפך יום זה לסמל למאבקם, ליום של סולידריות ותזכורת לעולם לעוולות שמתרחשות בבתי הכלא של כוחות הכיבוש.

הבחירה בתאריך נובעת משחרורו של מחמוד בכר חג'אזי – האסיר הפלסטיני הראשון ששוחרר בעסקת חילופי שבויים עם ישראל. בהמשך, אימצה גם הליגה הערבית את יום זה בשנת 2008 כיום ציון כלל-ערבי להזדהות עם אסירים פלסטינים וערבים הכלואים בישראל.

63 אסירים נהרגו מאז תחילת המתקפה על עזה

לפי מוסדות זכויות האסירים, לפחות 63 אסירים נהרגו מאז תחילת המתקפה על רצועת עזה, מתוכם 40 תושבי עזה. זהותם של עשרות נוספים מוסתרת, וגופותיהם מוחזקות בידי ישראל. מאז 1967 תועדו 300 הרוגים פלסטינים בבתי הכלא, בהם גם הילד וליד אחמד מסילוואד – ההרוג האחרון.

דו"ח משותף של המוסדות קובע כי העינויים, הרעב, הפגיעות הרפואיות והתקיפות המיניות – כולל מקרי אונס – מהווים גורמים מרכזיים לתמותה. עדויות קשות, במיוחד של משוחררי עזה, מתארות מסכת יומיומית של עינויים, השפלות, הכאות קשות, תנאים תת-אנושיים והתעללות ממוסדת. המערכת, נטען, הפכה את שיטות ההתעללות לסטנדרט, שיש לראות בו איום על המין האנושי כולו.

הסתה לרצח אסירים וניסיונות חקיקה להפקרת חייהם

לפי הדו"ח, ממשלת הימין הקיצונית בישראל הגבירה את ההסתה נגד אסירים עוד לפני תחילת המלחמה. השר איתמר בן גביר קרא להוצאה להורג של אסירים כדי "להפחית עומס בבתי הכלא". קריאות אלו נתפסות כהשתקפות של מדיניות ממשלתית כוללת שמטרתה שלילת זכויות בסיסיות ודחיקת חייהם של הכלואים לשוליים.

יותר מ־16,400 מקרי מעצר מאז תחילת המתקפה

מאז תחילת המתקפה נרשמו לפחות 16,400 מקרי מעצר, בהם מעל 510 נשים וכ-1,300 ילדים. הנתון אינו כולל את עצורי עזה, שמוערכים באלפים, ביניהם נשים וילדים. רבות מהמחלוקות סביבם נסבות על מקרי היעלמות כפויה – אחת ההפרות הקשות של הדין הבינלאומי.

כוחות הכיבוש הקימו מחנות כליאה ייעודיים – בהם שדה תימן, רכת, ענתות, עופר, נפתלי ומנשה – שחלקם לא מפוקחים על ידי גופים בינלאומיים. לפי הדו"ח, ישראל מונעת מהצלב האדום גישה לאסירים, מסתירה את מספרם ומיקומם, ובמקרים רבים כלל לא חושפת את זהותם. כלי מרכזי לכך הוא חוק "הלוחם הבלתי חוקי", שהורחב לאחרונה כדי להכשיר את ההסתרה המשפטית.

כ-9,900 אסירים פלסטינים כלואים כיום

בבתי הכלא בישראל כלואים כיום מעל 9,900 אסירים. הנתון אינו כולל את כלל עצורי עזה, שמרביתם מוחזקים בתנאים של העלמות כפויה. בין הכלואים: 29 אסירות – אחת מהן מעזה וילדה אחת – וכ-400 קטינים, רובם בכלא מגידו ועופר.

בין הכלואים גם 3,498 עצורים מנהליים – מספר שיא היסטורי. מתוכם: 4 נשים ויותר מ-100 ילדים. מדובר בקפיצה דרמטית לעומת טרום המלחמה, אז עמד המספר על כ-1,320. רוב העצורים המנהליים הם אסירים משוחררים לשעבר, לצד סטודנטים, עיתונאים, פעילים, אנשי מקצוע ונבחרי ציבור.

בנוסף, 1,747 מהכלואים מסווגים על ידי שלטונות הכיבוש כ"לוחמים בלתי חוקיים" – סטטוס משפטי המונע מהם גישה לזכויות בסיסיות.

מערכת כליאה שמתעללת בחולים

לפי העדויות, הגרדת (סקביאס) הפכה למחלה שכיחה בבתי הכלא, במיוחד בכלא הנגב, מגידו ועופר – והפכה לכלי עינוי של ממש. לפי הדו"ח, שלטונות הכלא נמנעים מלהעניק ציוד היגיינה, לבוש מתאים, חשיפה לשמש או מקלחות סדירות – והצפיפות הקשה מחמירה את ההתפשטות.

מספר האסירים החולים נמצא בעלייה מתמדת. הדו"ח מתאר עשרות מקרים של פציעות שלא זכו לטיפול, מניעת תרופות, ויחס רפואי מזלזל ומסוכן שהוביל להחמרת מצבים ואף למוות.