מוסדות זכויות האסירים דיווחו כי שלטונות הכיבוש המשיכו בחודש מרץ 2025 בקמפיין מעצרים נרחב בגדה המערבית, שכלל 800 מעצרים, בהם 84 ילדים ו־18 נשים, זאת תוך המשך פעולות ההשמדה נגד העם הפלסטיני ומבצעי מעצרים אינטנסיביים, חקירות שטח נרחבות, ושימוש בפלסטינים כבני ערובה וכמגנים אנושיים.

בדו"ח החודשי שפרסמו, ציינו המוסדות כי מאז תחילת המתקפה וההגליה בכפייה ב־7 באוקטובר 2023, בוצעו בגדה כ־16,400 מעצרים, בהם 510 נשים וכ־1,300 ילדים. נתון זה אינו כולל את מספר המעצרים בעזה, המוערך באלפים.

הדו"ח הדגיש כי גם מספר המעצרים המנהליים ממשיך לעלות, עם 3,498 עצורים מנהליים, בהם יותר מ־100 ילדים. מדובר בשיא של עשרות שנים, שלא נרשם אף באירועי השיא של האינתיפאדות. בתי הדין הצבאיים של הכיבוש, ציינו המוסדות, תרמו להעמקת הפשע באמצעות משפטי דמה מתמשכים.

בחודש מרץ בלבד דווח על שלושה אסירים שנהרגו בכלא: חאלד עבדאללה מג'נין, שמת בכלא מגידו בפברואר והוכרז על מותו במרץ; עלי אל־בטש מעזה שמת בפברואר ומותו הוכרז גם הוא במרץ; והילד וליד אחמד, בן 17, שמת בכלא מגידו ב־22 במרץ 2025.

מותו של וליד אחמד עורר זעזוע רחב, בשל מה שתואר כ"פשע רב־שלבי": החל מתנאי כליאה קשים ומחלה קשה שלקה בה (סקביאס), דרך הרעבה קשה שהייתה הגורם המרכזי למותו, לפי דו"ח רפואי.

בדו"ח נמסר כי כלא מגידו הוא בין המתקנים שבהם נרשמו פשעי הכיבוש החמורים ביותר מאז תחילת ההשמדה, במיוחד נוכח התפשטות מחלת הסקביאס שהוגדרה "קטסטרופה בריאותית". המחלה ממשיכה להכות גם בכלא הנגב, שם נמסר כי מתוך תשעה אסירים מבוקרים, שמונה חולים במחלה, וחלקם חלו בשנית לאחר החלמה.

במהלך חודש מרץ ערכו המוסדות עשרות ביקורים בבתי כלא, והצביעו על פשעים שיטתיים ומתגברים. כך, למשל, בבתי הסוהר עופר והנגב, תיעדו עדויות לשימוש בכדורי גומי לעבר רגלי אסירים, כולל עדות של קטין בכלא עופר שתיאר איומים ישירים מצד יחידות הדיכוי.

כמו כן, תועדו עשרות פשיטות אלימות של כוחות הכיבוש, שבמהלכן ביצעו חיפושים נרחבים, תקפו אסירים באלימות קשה והעבירו אגפים שלמים, תוך הכאת האסירים והובלתם כשהם פצועים.

באשר לאסירי עזה, הדו"ח מתאר תנאי כליאה קשים במיוחד שמטרתם לגרום למותם. עדויות של אסירים שנבדקו תיארו שוב את התפשטות הסקביאס ואת המחסור המוחלט בטיפול רפואי. אסירים מעזה בכלא הנגב העידו כי נאלצים לעשות את צורכיהם בדליים ובמכלים, תוך שימוש במחלות ובמגבלות בסיסיות ככלי עינוי, כולל תנוחות כפויות ומכאיבות, עינויים והפחדות במהלך הביקורים.

במישור הרפואי, רוב מוחלט של האסירים סובלים מבעיה רפואית לפחות אחת, גם אלה שהיו בריאים בעת מעצרם. המוסדות ציינו במיוחד את ההרעבה, התפשטות מחלות, אלימות קשה שהובילה לשברים בגופם, והשלכות נפשיות חמורות, כולל עשרות מקרים של בידוד ממושך בודד וקולקטיבי, בעיקר בבתי הסוהר מגידו ורימון.

עוד נמסר כי שלטונות הכיבוש ממשיכים להקשות על ביקורי עורכי דין באופן שיטתי, תוך פיקוח הדוק על הביקורים, דחיית מועדים ומניעת ביקורים בכלא נפחא ורימון, ואף איסור על עורכי דין מסוימים להיפגש עם לקוחותיהם. אסירים רבים נמנעים מלמסור מידע מחשש להתעללות לאחר הביקור.

לפי המוסדות, הזמן הפך לגורם קריטי עבור אלפי אסירים בבתי הכלא של הכיבוש. מאז תחילת המתקפה נהרגו בבתי הכלא 63 אסירים, בהם הילד וליד אחמד. מדובר רק במי שזהותם ידועה, לצד עשרות אסירים מעזה שממשיכים להיות מוחזקים בזהות מוסתרת במסגרת פשע ההעלמה הכפויה. מאז 1967 עומד מניין ההרוגים בבתי הכלא על 300 לפחות, לפי נתונים ידועים בלבד.

לפי הנתונים המעודכנים לתחילת אפריל 2025, מוחזקים בבתי הכלא של הכיבוש מעל 9,900 אסירים ועצורים, בהם 3,498 עצורים מנהליים, לפחות 400 ילדים ו־27 נשים. מספר אסירי עזה שהוגדרו בידי שלטונות הכיבוש "לוחמים בלתי חוקיים" עומד על 1,747, מספר שאינו כולל את אלו המוחזקים במחנות הצבאיים.

לפני תחילת המתקפה היה מספר האסירים 5,250, בהם 40 נשים ו־170 ילדים, לצד כ־1,320 עצורים מנהליים.