העיר בית לחם, שבעבר הייתה מהמרכזים המסחריים והתיירותיים הבולטים בגדה, שוקעת בחודשים האחרונים לשפל כלכלי עמוק. הרחובות שוממים, החנויות ריקות, והייאוש גובר.
מחנק כלכלי, עליית מחירים, ירידה חדה בכוח הקנייה, ושיבוש חמור בניידות – כל אלה הופכים את השוק המקומי למרחב כושל. הסיבה המרכזית: החרמת כספי המסים הפלסטיניים על ידי ישראל, לצד הגבלות תנועה מחמירות בין ערי הגדה.
בסיור בשוק המרכזי, חוזרת אותה תחושת מחנק מכל פינה. אום אחמד, אם לארבעה, סוקרת בגדים בחנות ריקה. "בכל שנה הייתי קונה לילדים בגדים חדשים לחג", היא אומרת. "הפעם, זה לא בא בחשבון. אני מתלבטת אם יהיה אוכל לשים על השולחן".
גם אבו יוסוף, עובד ציבור, מהסס מול קצבייה. "הבשר יקר, המשכורת לא מגיעה. אני קונה בקושי חצי ממה שהייתי רגיל. והחג? אין לי מושג איך אעבור אותו".
הסוחרים עצמם כבר לא מאמינים שיבואו ימים טובים. חאג' מחמוד, בעל חנות בגדים, עומד בחזית החנות הריקה, על רקע שלט "הנחות חג": "אין מזומן. אין קונים. אנשים לא סתם דוחים קנייה – הם פשוט לא מסוגלים יותר". לדבריו, גם ההנחות העמוקות אינן מזיזות דבר – "אנשים עסוקים בהישרדות".
אפילו שוק הירקות, שהיה משאב של יציבות יחסית, סובל מקיפאון. סמיר, בעל דוכן ירקות: "המחירים ירדו, יש תוצרת מקומית, אבל מי קונה? אנשים לוקחים חצי קילו, לא שקיות כמו פעם".
מחירי הבשר נשארים בשמיים, למרות ייבוא בפטור ממכס. חסן, בעל קצבייה, מבהיר: "היבואנים הגדולים שולטים. המחירים אולי ירדו על הנייר, אבל לרוב האנשים גם המחיר החדש בלתי אפשרי. הבעיה היא לא רק השוק – זו המדינה כולה שנמצאת בקריסה".
מוחמד חמידה, מנהל משרד הכלכלה בבית לחם, טוען שהמשרד מנסה לייצב את המצב: "ביצענו מעל 65 פיקוחים, הוצאנו עשרות קנסות, הגשנו תיקים משפטיים. אבל בשטח – המצב חמור. אין משכורות, אין תנועה, אין תיירים".
לדבריו, ענף התיירות שהיה העורק הכלכלי המרכזי של העיר – כמעט נעלם. המלונות ריקים, המסעדות סגורות ברובן, והחנויות שתלו את תקוותיהן במבקרים – נסגרות אחת אחרי השנייה.
גם החקלאים לא מצליחים להחזיק מעמד. "התקפות מתנחלים, מחסומים, חוסר גישה לשדות – והתוצאה היא תלות בייבוא יקר", אומר חמידה. "הצרכן סופג את כל העלויות".
לסיום הוא מוסיף: "בית לחם מתקרבת למצב של שיתוק. חג שבדרך כלל מביא חיים לעיר – הפך לסמל של קריסה. כוח הקנייה נמוך מאי פעם. משפחות רבות תלויות במשכורות של עובדי ציבור שלא משולמות. והדור הצעיר? נותר בלי אופק".
