עזה, 20 במרץ 2025, וואפא – חוסיין נזיר א-סינואר

הלילות ברצועת עזה הפכו לזמנים של פחד וכאב. עבור רבים, ובעיקר ילדים ונשים, החשיכה אינה מביאה עמה מנוחה אלא אימה מתמשכת. בשעות אלו, כוחות הכיבוש הישראלי מגבירים את תקיפותיהם, ומשאירים תושבים חסרי אונים, ללא יכולת להגן על עצמם או על יקיריהם.

הפגזות הלילה ממוקדות בהפחדה ובהגדלת מספר ההרוגים. בזמן שהעיר שרויה בחושך מוחלט, צוותי הרפואה מתקשים להגיע לנפגעים, ורבים נלכדים תחת ההריסות או ננטשים ברחובות, גוססים מבלי שיוכלו לקבל עזרה.

"פעם, הלילה היה זמן למנוחה," אומר חאלד זכות. "היום, הוא הפך לסיוט. במקום שקט ושלווה, יש רק פחד שמלווה אותנו עד עלות השחר. ילדים מתעוררים בצעקות, נשים מחפשות מחסה, ואנחנו לא מסוגלים לעשות דבר כדי להגן עליהם."

לדבריו, המתקפות מותירות אנשים קפואים מאימה. "ברגע של הפצצה, אין זמן לחשוב. אנשים מאבדים שליטה, חלקם אפילו מתעלפים מרוב פחד. הדם קופא בעורקים, והדבר היחיד שנותר הוא לנסות לשרוד."

סאלם שראב מספר כי המלחמה כפתה עליהם חוסר שינה מתמשך. "כבר שנה וחצי שאנחנו לא ישנים כמו בני אדם. אנחנו נשארים ערים כל הלילה מחשש שטיל יפגע בנו בשנתנו. אנחנו חיים באוהלים, תחת יריעות בד שלא מספקות שום הגנה. אנחנו ערים, דרוכים, חוששים לגורל ילדינו."

הוא תוהה: "אם נישן, מי ישמור על הילדים? על הנשים? הסיוט הזה שוחק אותנו. אנחנו מותשים, הגוף שלנו קורס, ואנחנו אפילו לא מצליחים לאכול כראוי. המים שאנחנו שותים מזוהמים, והימים מביאים עמם רק עוד רעב, פחד וחוסר ודאות."

עבדאללה חג'אזי מתאר כיצד המלחמה גזלה מהתושבים גם את היכולת לקיים את חודש הרמדאן כהלכתו. "כבר שנה שנייה שאנחנו לא יכולים להתפלל בלילות, לחשוב על רוחניות. אנחנו אפילו מפחדים לצאת מהאוהל כדי להתפלל, כי בכל רגע יכול ליפול עלינו פגז. אין מסגדים, אין מקומות בטוחים, אין יכולת להתקהל – כי כל התקהלות מסוכנת."

צאלח מדהון מספר על האימה שאוחזת בילדיו כשהשמש שוקעת. "הילדים שלי לא רוצים שהערב יגיע. הם פוחדים מהחושך, מההפגזות, מהרעש של המטוסים. אנחנו חיים כבר שנה וחצי בלי חשמל, בלי תאורה, רק בחשיכה מוחלטת. הם נאחזים בי ברעד, מחזיקים אותי חזק, ואני יודע שאין לי איך להגן עליהם באמת."

הוא מספר כיצד המלחמה שינתה את חיי ילדיו. "אחד מהם התחיל לסבול מהרטבת לילה, דבר שלא קרה לפני המלחמה. הם פוחדים מכל דבר – מלצאת מהאוהל, מללכת לשירותים, מהכלבים המשוטטים בלילה. אנחנו לא בטוחים בשום מקום."

ההפגזות מגיעות מכל כיוון – מהאוויר, מהים, מהיבשה. מטוסים, טנקים, ספינות קרב – כולם יורים ללא הבחנה, מותירים אחריהם חורבן והרס. ברוב המקרים, ההפגזות אקראיות, ללא כל אזהרה מוקדמת.

הכיבוש הישראלי חידש את מתקפתו על עזה לפנות בוקר ביום שלישי האחרון. מאז, נרצחו לפחות 591 בני אדם ונפצעו 1,042 נוספים. מניין ההרוגים בעזה מאז 7 באוקטובר 2023 עלה לכ-49,000, לצד יותר מ-112,000 פצועים, אלפי נעדרים מתחת להריסות ואלפי עצורים.