ח'אן יונס, 18 במרץ 2025, וואפא – חאתם אבו דקה

עשרות משפחות שחזרו רק לפני ימים ספורים לבתיהן בעבסאן אל-כבירה ובח’וזאעה, מוצאות עצמן שוב על הכביש, נאלצות לנטוש בעקבות קריאה חדשה של ממשלת הכיבוש להתפנות מערבה לח'אן יונס.

עאטף אבו דקה (62), תושב אזור אל-פראחין בצפון עבסאן אל-כבירה, מכיר היטב את מסלול העקירה הכפויה. מאז תחילת המלחמה, הוא ומשפחתו נדדו ממקום למקום, כשהוא נושא על כתפיו את אביו הקשיש והמוגבל בתנועה, שאינו מסוגל לשרוד בתנאי המחנות.

"לא מיהרתי לחזור, גם אחרי שהוכרזה הפסקת האש לפני חודשיים," הוא מספר. "אבל אבי, שבקושי נושם רחוק מהבית, התעקש שנחזור עם תחילת חודש רמדאן. לא יכולתי למנוע זאת ממנו."

הם הצליחו למצוא בית שכור סמוך להריסות שבהן עמדו פעם בתיהם. אך כעבור שבוע בלבד, התחדשה האש: כוחות הכיבוש ירו ללא הפסקה, אישה פלסטינית נהרגה וכמה אחרים נפצעו מטרים ספורים מביתם. "הבנתי שאין ברירה," הוא אומר, "שכרתי מיד דירה אחרת במרכז עבסאן, אבל אז בא הצו הבא – פינוי מיידי. שוב."

אותו תסריט חוזר על עצמו גם בח’וזאעה. מוחמד קדיח, שתושביו חווים ירי בלתי פוסק מהגבול המזרחי, קבר לפני חודש את בנו, שנורה למוות מאש כוחות הכיבוש. למרות הכאב, הוא מסרב להיכנע: "אין דבר כזה לעזוב. לא אברח שוב. עדיף למות על האדמה שלי מאשר להיות פליט."

עבור תושבי עזה, גירוש הוא מציאות יומיומית. הפסקות האש זמניות, הפחד קבוע. בכל פעם שהם מנסים לבנות מחדש את חייהם, הכיבוש מוחק אותם שוב.

מאז הודעת ממשלת הכיבוש על חידוש הלחימה הלילה, הפאניקה התפשטה ברצועה. התושבים מיהרו להצטייד במזון, אך המדפים התרוקנו במהירות. המעברים חסומים, אין אספקת תרופות או מזון, ורמדאן מתקרב לסיומו בצל חרפת רעב.

לפנות בוקר, פתחה ישראל בסבב הפצצות מסיבי. מטוסים הטילו חגורות אש על אזורים מיושבים, כשהתקיפות מתרחבות משעה לשעה.

מלשכת נתניהו נמסר כי המתקפה תעמיק ביממות הקרובות.

בתוך כך, ממשיכה המציאות בעזה להתדרדר לשפל חדש. מזה למעלה מחמישה חודשים, ישראל מפגיזה ללא הפסקה. יותר מ-48,572 בני אדם נהרגו, רובם ילדים ונשים, ו-112,032 נפצעו. רבים עדיין קבורים תחת ההריסות, בלתי נראים, בלתי נספרים.